כיצד להתמודד עם אותן “אזורים מתים” בחומרי הזכוכית במהלך תהליך החימום
אם עבדתם אי פעם עם חומרי זכוכית בעלי צורות מוזרות, אתם יודעים כמה זה קשה. מכניסים את כל החומרים לתנור, מחכים… ומקווים לטוב. אבל עם צווארים צרים או בסיסים עמוקים, החום לא מגיע לכל מקום. כתוצאה מכך נוצרים אותם “אזורים מתים” – מקומות שלא מגיע אליהם החום כלל. כולנו יודעים מה קורה אז: נוצרים מתחים פנימיים, והחומר נשבר. זה מתסכל, וזו בזבוז של זמן.
לכן הפסקנו להסתמך רק על אוויר חם, והתחלנו להשתמש במנורות אינפרא-אדום בעלות גלים קצרים.
כיצד עובד תהליך החימום
העניין הוא שהחימום באמצעות אוויר הוא איטי. הוא תלוי באוויר שנמצא סביב החומר. אבל קרינת אינפרא-אדום שונה – היא נעה בקווים ישרים וחודרת ישר לתוך הזכוכית. על ידי הצבת המנורות בזוויות שונות, אנו יכולים להפנות את החום לנקודות השונות של החומר. אנו משתמשים בקרינה בעלת גלים קצרים, מכיוון שהיא לא תלויה בטמפרטורת האוויר – היא מעבירה אנרגיה ישירות למולקולות הזכוכית. זה יעיל.
הציוד שאנו משתמשים בו
בדרך כלל אנו משתמשים בצינורות קוורץ-הלוגן. למה? כי הם יכולים לעמוד בחום מבלי להתעוות. בהתאם להגדרות החשמל, אנו מחברים אותם ל-230V או 400V, כך שלא יתפוצץ הפצלן כשמדליקים את כל המנורות בו זמנית. יש לכם גם אפשרויות אחרות – קוורץ שקוף מאפשר לחום לחדור עמוק יותר, בעוד שצינורות מצופים מאפשרים שליטה בספקטרום החום. אנו משתמשים בחיבורים מסוג R7s או Sk15. אני מתעקש עליהם, כי הם מהירים. אם אחת המנורות נשרפת במהלך העבודה, ניתן להחליף אותה תוך שניות. אין צורך לפרק את כל המערכת.
דברים שלא מספרים לכם
יש כאן בעיה אחת – כאשר משתמשים במנורה בעלת עוצמה של 2500W, היא יוצרת כמות אדירה של חום. לא רק לזכוכית, אלא גם למכשיר עצמו. המחזיקים של המנורות והחוטים סובלים מאוד. אם לא משתמשים במאווררים או במערכות הגנה נגד חום, יהיו בעיות. בלי זרימת אוויר טובה סביב המנורות, החוטים יישרפו מהר מאוד. האמינו לי: יש להקפיד על אוורור טוב מהיום הראשון. אחרת, תצטרכו להחליף את המנורות כל כמה חודשים.